החלטה בתיק ב"ש 2659/09

זוהי העתירה השלישית לגילוי ראיה המוגשת אגב ניהול ההליך המשפטי העיקרי נגד העותר, המואשם כי נטל חלק באירוע הידוע כלינץ' ברמאללה, במסגרתו גרם למותו בכוונה של רס"ל יוסף אברהמי ז"ל.

תחילה, עתרה הסנגוריה לביטול תעודת החיסיון שהוצאה ע"י המפקד הצבאי, אשר תמציתה הטלת חיסיון על כל מידע הקשור לחקירת שירות הביטחון הכללי בפרשה זו (ב"ש 1709/06 ראדי נ' התוב"ץ). עתירה זו נדחתה בעיקרה על ידי, כאשר קבעתי שלא מצאתי בחומר החסוי מידע העשוי לתרום באופן משמעותי להגנת העותר, ומאידך גיסא, התרשמתי כי קיים אינטרס ביטחוני ממדרגה ראשונה בהותרת המידע חסוי לבל תיפגע באורח קשה יכולת החקירה בעבירות ביטחוניות.

בהמשך ההליכים הוגשה עתירה נוספת לגילוי ראיה, אך הפעם על ידי התביעה הצבאית. במסגרת עתירה זו ביקשה התביעה לצמצם את תחולת תעודת החיסיון ולגלות הקלטה של שיחה שהתקיימה בין העותר לבין עד תביעה מרכזי, מדובב מטעם שירות הביטחון הכללי, בפניו, על פי הטענה, התוודה העותר. גם עתירה זו נדחתה על ידי מאחר שהגעתי למסקנה שהסמכות לצמצום התעודה מצויה בידי המפקד הצבאי (ב"ש 5320/08 התוב"ץ נ' ראדי).

ואכן, בהתאם להחלטה זו, אכן תיקן המפקד הצבאי את תעודת החיסיון וחשף את הקלטת האמורה.

תיקון זה, שהביא להגשת ראיה חדשה בהליך העיקרי, הוא אשר עומד במרכזה של העתירה הנוכחית, במסגרתה מבקשת הסנגורית "להורות על הסרת החיסיון מכל התמלילים, ההקלטות, זיכרונות הדברים, רישומים וכל חומר אחר המתעד את חקירתו של המבקש בידי מדובבי שירות הביטחון" . יודגש עוד כי העתירה הנוכחית הוגשה לאחר שעתירה רחבה יותר נגד תעודת החיסיון נמחקה על ידי ביהמ"ש הגבוה לצדק לבקשת הסנגורית (בג"צ 2917/09 ראדי נ' מפקד כוחות צה"ל).

עתירת הסנגורית מנומקת בכך שכעת, משנחשפה עובדת הקלטת השיחה בין המדובב לבין העותר, מן הראוי שיימסרו לסנגוריה כל החומרים הקשורים לפעולת הדיבוב, על מנת שתוכל לעמוד על טיב פעולות המדובבים אשר הביאו למסירת ההודאה. הסנגורית מטעימה עוד כי המדובב בעדותו בביהמ"ש אישר את קיומם של מפגשים נוספים עם העותר. הסנגורית מבקשת לקבל לידיה תיעוד של אותם מפגשים במטרה ללמוד אודות הלכי הרוח בתרגיל הדיבוב ובמיוחד לבחון את השאלה האם העותר חזר על דבריו בישיבה האחרונה שהתקיימה בינו לבין המדובב.

יאמר מיד כי בשתי עתירות קודמות שהוגשו בעניינו של העותר כאמור עמדתי בהרחבה על המסגרת הנורמטיבית לסמכות המפקד הצבאי להורות על חיסיון ראיה בהליכים המתנהלים בפני ביהמ"ש הצבאי וכן על השיקולים הרלוונטיים לבחינת עתירה לגילוי ראייה חסויה.

עוד קבעתי במסגרת העתירה הראשונה כי אין בנמצא בחומר החסוי ראיה העשויה להוכיח את חפותו של העותר. עם תום עיון חוזר בחומר החסוי הרלוונטי, אוכל לומר כי קביעה זו עומדת בתוקפה גם כיום.

 משכך, לא אחזור על דבריי ואגש ישירות לבחינת השאלה הרלוונטית לענייננו והיא האם לנוכח ההתפתחות הראייתית שחלה כפי שתואר השתנה האיזון בין זכות המבקש להגנה אפקטיבית לבין האינטרס הציבורי הטמון בחיסיון הראיות.

משעיינתי היטב בראיות החסויות ואף שמעתי את הסברי נציגי המפקד הצבאי במעמד צד אחד, הנני בדעה כי התשובה לשאלה זו בשלילה. אין מנוס מן הקביעה כי לגילוי החומר החוסה תחת החיסיון כולו או חלקו עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על ביטחון האזור, בעיקר בהיבטים של פגיעה בשיטות חקירה של שירות הביטחון הכללי (ובעניין ההתחשבות בפגיעה המצטברת בשיטות החקירה ראה ב"ש 3696/07 אבו- חמד נ' התוב"ץ). מהעבר השני של המתרס, לא התרשמתי כי גילוי החומר עשוי לסייע להגנה להוכיח את חפותו של העותר.

למען הסר ספק, אדגיש כי הגעתי לכלל מסקנה זו תוך שקילה מחודשת ופרטנית של משקל הראיות החסויות לנוכח צמצום תחולת החיסיון ובשים לב לקו ההגנה שננקט על ידי הסנגוריה (ראה ע"פ 889/86 מאזריב נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (1)(433).

עם זאת, מצאתי לנכון לחשוף בפני הסנגורית כי אין בראיות החסויות חומר חקירה מוקלט נוסף על זה שנמסר להגנה מפעולת הדיבוב.

הנה כי כן, גם בהתחשב בהתפתחויות שחלו בהליך העיקרי, אין מנוס מהקביעה כי השיקולים הביטחוניים שהביאו לחיסיון החומר עומדים בעינם, וכי יש להעדיפם על פני התועלת השולית העשויה לצמוח להגנה, אם בכלל, מחשיפת החומר.

ניתנה היום, 15 באוקטובר 2009, כ"ז בתשרי התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: לו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: